פסק דין
תביעה במסגרתה עותרת התובעת לביטול ההתקשרות בינה לבין הנתבעת וכן, להשבת סכומים אשר נגבו ממנה על ידי הנתבעת בעודף.
לטענת התובעת, בחודש אוגוסט 2009, הגיעה לביתה נציגת הנתבעת בשם אתי אלימלך, מתוך ניסיון לשכנעה לעבור מחברת סלקום איתה היתה בהתקשרות, להתקשרות עם הנתבעת. לטענת התובעת, תנאיי ההתקשרות שלה עם סלקום הקנו לה 400 דקות שיחה ב – 230 ₪ לחודש. לטענת התובעת, נציגת הנתבעת הציגה לה מצג ולפיו, בנתבעת תקבל תנאים משופרים וזאת, הואיל ויהא עליה לשלם סך 200 ₪ בלבד בכל חודש בגין מסגרת שיחות טובה יותר, היא תקבל מכשיר חדש אשר בגינו לא תשלם הואיל והחיוב בגינו יזוכה וכן, תשא הנתבעת בתשלום בגין הקנס אשר יושת עליה על ידי חברת סלקום בגין התנתקותה משירותה של האחרונה, באופן שהובטח לתובעת כי עד שלא תסיים לשלם את הקנס אשר הושת עליה על ידי חברת סלקום, לא תישא בתשלום כלשהו לנתבעת. לטענת התובעת, הואיל והתנאים אשר הוצגו היו משופרים ומשום שסמכה על המצג אשר הוצג על ידי נציגת הנתבעת, היא חתמה על הסכם ההתקשרות באמצעות מחשבה הנייד של נציגת הנתבעת וזאת, מבלי שהוצג בפניה הסכם מודפס או הועבר אליה הסכם כאמור. לטענת התובעת ביום 9/8/09, משקיבלה את המכשיר החדש ואליו לא צורף חוזה ההתקשרות, היא פנתה אל הנתבעת בהודעת דואר אלקטרוני ובמסגרתה העלתה את כל ההסכמות האמורות לעיל. לטענת התובעת, הסייג היחיד אשר התקבל להודעת הדואר האלקטרוני אשר נשלחה על ידה נגע לכך שהמכשיר הסלולארי אינו ניתן לה חינם אלא בחיוב זיכוי ותו לא. מכך, למדה התובעת כי הנתבעת הסכימה לתנאים כפי שפורטו לעיל וכפי שהוסכמו בינה לבין נציגת הנתבעת.
התובעת מודה כי מיד לאחר קבלת הדואר האלקטרוני אף נשלח אליה הסכם באמצעות הפקס ואולם, לאור האמור לעיל והואיל והסתמכה על המצג אשר הוצג לה על ידי נציגת הנתבעת, לא מצאה לקרוא אותו.
לטענת התובעת, ביום 15/9/09 התברר לה כי הנתבעת חייבה אותה בכרטיס האשראי בשני סכומים – האחד בסך 58 ₪ והשני בסך 79 ₪- דהיינו , בניגוד להתחייבות שהתובעת לא תישא בחיוב כלשהו עד לסיום התשלום לחברת סלקום – התובעת נשאה בשני תשלומים. זאת ועוד, במסגרת החשבונית אשר נשלחה לה על ידי הנתבעת, נקבע , בניגוד למוסכם כי סכום התשלום החודשי הקבוע עומד על סך של 239 ₪ ולא 200 כפי שהוסכם ובנוסף, חוייבה התובעת בתשלום בגין חבילת גלישה בסך של 19.90 ₪. זאת ועוד, לטענת התובעת בשלב מסויים אף הועלו התעריפים אשר נגבו ממנה בסך נוסף של 30 ₪ לחודש באופן חד צדדי. לאור האמור פנתה התובעת מספר רב של פעמים אל הנתבעת בדרישה שיוקנו לה התנאים כפי שסוכמו בינה לבין נציגת הנתבעת כאמור לעיל ומשלא קיבלה תשובות לפניותיה- בדרישה לבטל את ההתקשרות בינה לבין הנתבעת. לטענת התובעת, משהנתבעת התנערה מההסכמות כפי שנקבעו בפגישה בינה לבין נציגת הנתבעת, היא הורתה ביום 11/3/10 על חסימת אמצעי התשלום אשר ניתן לנתבעת ואף השיבה פיזית את המכשיר למרכז השירות של הנתבעת.
במסגרת תביעתה עותרת התובעת לביטול העיסקה בינה לבין הנתבעת וכן, לתשלום סך 500 ₪ .
לטענת הנתבעת, טענותיה של התובעת הינן חסרות בסיס עובדתי או משפטי ולמעשה מנסה התובעת לכפות על הנתבעת תנאי התקשרות שונים מאלו עליהם הוסכם בינה לבין הנתבעת במסגרת הסכם כתוב. זאת ועוד,לטענת הנתבעת, טענותיה של התובעת מנוגדות להסכם בכתב עליו חתמה התובעת וחזקה היא כי קראה אותו. לטענת הנתבעת, הגבייה אשר ביצעה מאת התובעת תואמת באופן מדויק את ההסכם הכתוב בינה לבין התובעת. כך, לתובעת הוצעה אמנם התקשרות עדיפה על זו אשר הייתה לה בסלקום, הואיל ובמסגרת ההתקשרות בינה לבין הנתבעת, הוסכם כי תשלם סך של 239 ₪ לחודש ואולם, זאת בגין מסגרת גדולה בהרבה של דקות זמן אוויר ומסרונים. באשר למכשיר אשר סופק לה הרי שהמכשיר מחויב אמנם בכרטיס האשראי ואולם , בהתאם להתחייבות מזוכה באופן מלא בזמן אוויר במסגרת החשבונית. באשר לחבילת הגלישה הרי שאל מול החיוב מזוכת התובעת בסך של 20 ₪ לחודש כהטבה לחשבון ומשכך, לא נושאת בעלות כלשהי בגין חבילה זו. באשר לתשלום קנס היציאה של הנתבעת לחברת סלקום , הרי שהתובעת נשאה בקנס יציאה בסך של 1,628 ₪ בעוד שהיא מזוכת באופן שוטף על ידי הנתבעת בסך כולל העומד על 1800 ₪ - דהיינו היא מזוכת בסך הגבוה יותר מקנס היציאה (במאמר מוסגר יצויין כי הואיל והתובעת הפסיקה את ההתקשרות טרם סיומה מציינת הנתבעת כי עד למועד הפסקת ההתקשרות זוכתה התובעת בסך של 1145 ₪ בגין המעבר). באשר להעלאת התעריפים, הרי שלטענת הנתבעת , מדובר בהעלאת תעריפים רוחבית אשר אושרה כדין על ידי משרד התקשורת ומשכך, הינה בתוקף.
באשר ליתרת טענותיה של התובעת באשר לחיובים גבוהים מהמוסכם, הרי שלטענת הנתבעת, התשלומים הנגבים נובעים מכך שהתובעת חורגת מהחבילה הקבועה אשר נרכשה על ידה וכן, משכך שהתובעת התקשרה עם ספקים חיצוניים ומשכך, היא נושאת בתשלומים עודפים הנובעים משימושיה כאמור.
הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובעת ביטלה את ההתקשרות באופן חד צדדי הן על ידי ביטול אמצעי התשלום והן על ידי נטישת מכשירה בעמדת השירות בחברה וזאת, בשעה שהנתבעת כאמור מילאה אחר כל התחייבויותיה כלפיה ומשכך, יש לדחות את תביעתה.
בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת וכן, נציגת הנתבעת הגב' אתי אלימלך. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות בתיק, הנני סבורה כי דין התביעה להדחות ולהלן יפורטו טעמי.
ראשית, באשר לטענתה של התובעת ולפיה הסתמכה על מצג אשר הוצג לה על ידי נציגת הנתבעת בביתה וכיוון שכך, לא קראה את ההסכם כפי שהוצג לה על ידי נציגת הנתבעת באמצעות המחשב הנייד. בהקשר זה יש להוסיף ולציין כי במסגרת הדיון בפני, הוסיפה התובעת על טענותיה וטענה כי חזקה לכך שהתנהלות הנתבעת - אשר הגיעה לפגישה ללא הסכם מודפס- אינה ראויה, ניתן למצוא בכך שכיום הנחיות החקיקה המפורשות קובעות כי על הנתבעת לעשות כן.
אין בידי לקבל את טענותיה של התובעת בהקשר זה.
אקדים ואציין כי הוראות החקיקה אליהן מפנה התובעת לא היו בתוקף במועד ההתקשרות ומשכך, אינני מוצאת לייחס להן משקל.
לגופם של דברים - הסכם ההתקשרות המדובר אינו הסכם ארוך , לכך יש להוסיף כי ההתקשרות בוצעה בביתה של התובעת כאשר לתובעת זמן ושקט אשר מאפשרים קריאת ההסכם טרם החתימה עליו ואין מדובר בהתקשרות בתנאים של לחץ הנובע מזמן או ממקום . משכך אינני מקבלת טענת התובעת כי לא קראה את ההסכם או כי לא עשתה כן הואיל וסמכה על מצג נציגת הנתבעת, בהקשר זה אוסיף ואציין כי לכל הפחות, יכלה התובעת לדרוש לבחון את תנאי ההתקשרות המרכזיים, דהיינו לבקש לראות את הסעיף העוסק בסכום הכספי וכן, הסעיפים העוסקים בחיוב זיכוי.
לאמור יש להוסיף כי מטענת התובעת משתמע שנציגת השירות מילאה במסגרת ההסכם, כשהיא יושבת מולה בביתה תנאים שונים מאלו שסוכמו בין הצדדים ונתנה לה לחתום על ההסכם כאמור. טענה זו אינה עולה עם שורת ההיגיון שכן, ניחא אם נציגת השירות היתה מצהירה על אחד ושולחת לאחר מכן אחר ואולם, למעשה לטענת התובעת באותו מעמד הוחתמה על תנאים שונים מאלו שהוצגו לה – התנהלות זו נחזית בעיני כבלתי סבירה בעליל שכן, לא נראה לי כי נציגת הנתבעת תפעל כך כשהסיכויים לתפיסתה במרמתה הינם למעלה מגבוהים, שכן, לצורך הענין די היה בכך שהתובעת תבקש לראות את המספרים בכדי שנציגת הנתבעת תיתפס בקלקלתה .
לאמור יש להוסיף כי בפסיקה נקבע, שאינה נשמעת טענה מפי החותם על מסמך שהוא חתם בלי לקראו תחילה ומבלי לדעת את תכנו. אם לא ניתנה לו הזדמנות לקראו תחילה, צריך היה להימנע מלחתום ואם לא קראו מסיבה אחרת או ללא כל סיבה, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד ורואים אותו כאילו לקח על עצמו מרצון את הסיכון הכרוך בחתימתו על המסמך. (ראה ע"א 121/70 גלעדי נ' אוריון חב' לביטוח בע"מ, פ"ד כה(1) 648, 661).
התובעת מוסיפה וטוענת כי ראייה לכך שההסכמה בינה לבין הנתבעת היתה שונה מזו הקבועה בהסכם ניתן למצוא בכך שנציגת הנתבעת לא התייחסה להודעת הדואר אשר נשלחה אליה ואשר גיבשה את ההסכמות כאמור. גם טענה זו אין בידי לקבל – למעשה מבקשת התובעת שבית המשפט ייחס למחדל את אותה המשמעות המיוחסת למעשה- דהיינו, התובעת מבקשת כי בית המשפט ייתן עדיפות לכך שנציגת הנתבעת לא הגיבה לאמור בהודעת הדואר על פני כך שהתובעת חתמה באופן אקטיבי על ההסכם בינה לבין הנתבעת. בהקשר זה אציין כי מחדל אף הוא ראייה וכמוהו כמעשה ואולם, במשפט האזרחי בו יש למדוד הראיות זו אל מול זו, הנני סבורה כי המאזן נוטה לכיוון הראייה האקטיבית אל מול זו הפסיבית. זאת ועוד, למעלה מן הצורך אציין כי הנתבעת לא התעלמה מההודעה אשר שלחה אליה התובעת אלא, הגיבה אליה במשלוח ההסכם בין הצדדים אשר שיקף את ההסכמות כנטען על ידה.
לאור האמור, אין בידי לקבל טענותיה של התובעת ולפיהן ההתקשרות הכתובה והחתומה על ידה אינה משקפת באופן נכון את ההתקשרות בינה לבין הנתבעת.לאור האמור, הנני דוחה טענתה המרכזית של התובעת ולפיה חוייבה באופן שוטף בסכום העולה על הסכום המוסכם בינה לבין הנתבעת.
באשר לשאר טענותיה של התובעת, אציין תחילה כי מרבית טענותיה של התובעת הינן טענות בעלמא אשר לא נתמכו בראיות (וזאת, למרות שהתובעת הגישה כתב תביעה המשתרע על לא פחות מ 34 עמודים וכן, נספחים) כך, התובעת טענה כי חוייבה בחיובים עודפים בגין שימושים אשר לא עשתה שכן, לא מיצתה את זמן אוויר לפי החבילה ולמרות זאת חוייבה בזמן אוויר עודף – טענה זו הינה טענה אשר יש להוכיחה באמצעות הצגת פירוט השיחות אשר יראה האמור- זאת לא עשתה התובעת. זאת ועוד, התובעת טענה כי לא התקשרה עם ספקים חיצוניים – שוב זו טענה הנדרשת הוכחה- באשר הוצגו מסרונים אשר נשלחו על ידה באופן אקטיבי לספקים חיצוניים – גם טענה זו לא הוכחה על ידי התובעת.
זאת ועוד, חלקן האחר של טענות התובעת אין בו ממש- כך, באשר לטענת התובעת ולפיה חוייבה בחבילת גלישה שלא לצורך הרי שהתובעת לא הוכיחה כי אמנם לא עשתה שימוש בחבילה זו ובנוסף, ממילא מהחשבוניות עולה כי התובעת זוכתה בגין הסכום האמור מידי חודש. באשר לטענת התובעת בדבר העלאת התעריפים הרי שלאור הסברה של הנתבעת ולפיה העלאת התעריפים נעשתה באישור משרד התקשרות, אין זאת אלא שהעלאת התעריפים נעשתה כדין. לסיום - באשר לטענה ולפיה שילמה בעד מכשיר הטלפון הסלולארי אשר נמסר לה בניגוד למוסכם – הרי שגם בטענה זו אין ממש- המכשיר חוייב בסך של 58 ₪ וזוכה בסך של 50 ₪ בתוספת מע"מ- דהיינו באותו סכום בדיוק .